יםהמלח - האגן הדרומי, מבט מראש מפל נחל פרס. ברקע - הרי אדום.מי לא שמע על ים המלח? המקום הנמוך בעולם, היושב בתחתיתו של השבר הסורי אפריקאי. המקום בו ניתן לצוף ולא לטבוע (בדר"כ), אחד מפלאי עולמינו שלא זוכה להכרה מספיקה, וללא כל ספק האזור המבוקר ביותר בארץ ע"י התייר המצוי, מחוץ לירושלים.
אז נתחיל במספר עובדות הרלוונטיות לנושא: מפלס ים המלח כיום עומד על -434 מ' מתחת לגובה פני הים – נכון 1.1.2020 . אם להיות עדין עם העובדות ים המלח מאבד במפלסו כמטר אחד של מים כל שנה (וככל הנראה אפילו יותר מזה).
שטח אגן הניקוז של ים המלח, זאת אומרת, מהיכן מגיעים המים אל ים זה, משותף לכל מדינות האזור ואלו הן: ישראל כמובן. לבנון – דרך מי החצבאני/שניר שנשפכים אל הירדן. סוריה – דרך נחלי דרום רמת הגולן הנשפכים אל נחל הרקאד ומשם אל הירמוך והירדן. ירדן וכל חלקה המערבי המתנקז אל הירדן הדרומי, ואף דרומה מים המלח, מן הערבה הצפונית אל נחל ערבה. ואפילו מצרים או לפחות חלקים בצפון סיני המתנקזים אל נחל פראן, ומשם אל נחל ערבה וים המלח. על פי השקפתך הפוליטית יש להוסיף או לא, גם את הרשות הפלסטינית היושבת בשטח הקרוי בפינו: הגדה המערבית. גדה של מה? של הירדן כמובן. ספק המים העיקרי של ים המלח. אז מה הוא שטח אגן הניקוז אתה שואל? אם כן, 43,000 קמ"ר. כמעט כפול משטחה של כל ישראל.
והנה עוד נתונים למי שצריך: אורך כללי של 67 ק"מ, ושל האגן הצפוני בלבד 51 ק"מ. רוחבו המקסימלי 18 ק"מ. ועומק המים בנקודה העמוקה ביותר 380 מטר. שטח הים כיום 650 קמ"ר.
אז למה בעצם מתייבש ים המלח? באופן מאוד פשוט, כמות המים שנכנסת הינה קטנה משמעותית מזו היוצאת.
מהיכן מגיעים המים (לפחות תאורטית) לים המלח? ובכן, ספק המים המרכזי הינו הירדן, והנחלים המתנקזים אליו ממערב וממזרח. בעבר, לפני סגירתו של סכר דגניה, סיפקה הכנרת דרך הירדן הדרומי כ700 מיליון קוב בשנה. ודרך הנחלים במורד הירדן הדרומי עוד כמות דומה. זאת אומרת כ1.5 מילארד קוב מים בשנה. כמות זו כיום נמוכה משמעותית, ולמעשה כמעט ואינה קיימת. יש המדברים על 98% מהכמות הנ"ל שאינה זורמת יותר בירדן הדרומי. מאגרים, קידוחים ושאיבות מוגברות הן בצד הישראלי והן בצד הירדני הביאו לכך שהירדן הדרומי הפך כמעט לתעלת ביוב, לבושתינו, ולאכזבתם של התיירים הנוצרים המגיעים לטבול באתר הטבילה בקאסר אל יהוד. מקורות מים נוספים הנשפכים ישירות אל האגן הצפוני של ים המלח נאגרו בצד הירדני, דוגמת מאגרי נחל ארנון ונחל זרד. ואילו בצד הישראלי ממשיכים בחלקם לתרום את תרומתם – אלו הם השטפונות הידועים של מדבר יהודה, והמעעינות הנמצאים לחופיו: עינות צוקים (פשחה), עינות קנים וסמר, ואזור עין גדי המוכר לכולנו.
ומדרום לים המלח מגיע נחל ערבה, המנקז את נחלי הערבה הצפונית הישראלית והירדנית, שם נמדדו ספיקות שיא של 832 קוב/שניה. בהחלט ספיקה אדירה אם כי רגעית בהחלט, ומסתכמת בממוצע הרב שנתי בכלום, מאחר וכל המים הללו נאגרים במאגרי ענק בערבה הצפונית, או שנתקלים בסוללות עפר אותם הקימו מפעלי ים המלח, על מנת למנוע את מהילת המים המלוחים במי שטפונות. אז לסיכום אומר שככל הנראה נכנסים אל ים המלח כ400 מיליון קוב לשנה, מול יציאה דרך אידוי, כולל אידוי בבריכות מפעלי ים המלח של כ1.2 מילארד קוב בשנה. בהחלט פער אדיר!
אז מה בעצם קורה פה? אגן ניקוז מאוד גדול שבעבר הזרים מימיו אל הנקודה הנמוכה ביותר – ים המלח, למעשה כמעט ואינו מתפקד יותר ככזה. השימוש הגובר במים לחקלאות, תעשיה, ובעיקר – לחיים עצמם, כולל הגידול הרב באוכלוסיה האנושית היושבת באגן הניקוז, הביא לכך שכ80% מכמות המים שבעבר נכנסה אל האגם, כבר אינה נכנסת. בעוד הכמות המתאדה נשארה כשהייתה, ואף גדלה בעקבות הגדלת שטחי הבריכות של מפעלי ים המלח.
אז בוא ונדבר רגע גם על מפעלי ים המלח. אי שם בתחילת המאה העשרים, הוקם המפעל הראשון בצפון ים המלח, ממזרח לצומת הלידו שעל כביש 90, אלה פונו במלחמת העצמאות (מי זוכר את בית הערבה?) ובמקומם הוקמו מפעלי סדום, בהם עבדו חלוצים וחלוצות במה שהיה קרוי אז בקיבוץ : "עבודות חוץ" על מנת להקים את תעשיית האשלג הציוני. אי שם בשנות ה1970 עקב ירידת המפלס, התנתק האגן הדרומי (שהפך במשך השנים לאגן בריכות האידוי של המפעלים) מהאגן הצפוני ונשאר פחות או יותר בגבהו הנוכחי של -381 מ' מתחת פני הים. ובפועל, לא נשארו מים לאדות. אז מה עושים? בונים תעלה. מהאגן הצפוני, הנמוך יותר, שממשיך ויורד במפלסו, אל האגן הדרומי המאדה את המים על מנת למצות את האשלג, מגנזיום, ברום ומינרלים נוספים. ככה שבנוסף לכמות המים שנמנעת כניסתם אל האגן הצפוני, ממעלה נהר הירדן בעיקר, מגדילים מפעלי ים המלח את הגירעון, בשאיבה נוספת ואידוי של כ 250 מיליון קוב מים בשנה. זאת אומרת שלמפעלי ים המלח יש אחריות על כ15-20% מהירידה במפלס. מפעלי ים המלח פועלים מתוקף זיכיון שניתן בתחילת שנות ה60, הוארך בשנות ה80, ואמור לפוג בשנת 2030. האם יוארך תוקפו? יש להניח שכן. האם ימשיך מפלס ים המלח לרדת? גם כאן, לצערי, התשובה היא חיובית.
ואיך מסתדר כאן ענין "הנהר החדש" שהתפרסם לא מזמן, בעקבות כתבה טלויזיונית? מדובר בערוץ (שיש ויקראו לו נחל ערבה, בטעות) הזורם מהאגן הדרומי לצפוני. הנהר אולי נהר, אבל המים שבו, אינם מי נהרות. למעשה, מדובר במים שדולפים מבריכות האידוי של ים המלח, ומי תמלחות לאחר שכבר הוצאו מהם המינרלים הנחוצים, המושלכים ע"י מפעלי ים המלח. בפועל זהו השטח הנמצא בין שני אגני ים המלח, שטח שבעבר היה אף הוא מוצף מים. עם היפרדות האגנים בשנות ה70, התייבש השטח ונשאר "כחוף שנחל עזבו". המשך ירידת המפלס של האגן הצפוני, הביאה להעמקת בסיס הניקוז וכיום "מגשר" הנהר על פערי גובה של יותר מ60 מ' בין האגן הדרומי -381 לבין האגן הצפוני -434. זרימת המים במקום, מביאה לחשיפתן של תופעות מינרליות גאולוגיות מרשימות ביותר, ונקווה שנוכל בעתיד לטייל שם. יש לציין כי כרגע מוכרז האזור כשטח צבאי סגור, ובו שפע של סכנות כגון מוקשים שנסחפו, בולענים, ומים רעילים.
ומה בנוגע לתכניות לעתיד? נכון להיום התכנית שפורסמה בשם "מובל השלום" שתוכננה להזרים מי ים ומים מותפלים מהים האדום, אל ים המלח ירדה מהפרק ככל הנראה. האתגרים הסטטוטורים, דיפלומטיים ואחרים פשוט הופכים פרוייקט שכזה לבלתי אפשרי. אך מאוד יכול להיות שנראה את הירדנים מבצעים פרוייקט דומה בעצמם. כבר היום קונה ישראל מים מותפלים עבור העיר אילת ממתקן התפלה שנמצא בעקבה – ירדן. בנוסף – ים המלח, על אף מליחותו "מעדיף" לקבל מי מתוקים דוגמת מי הירדן ונחלים אחרים, ואלה הם שהזינו אותו במשך אלפי שנים, ולא מי ים.
והנה, נשארנו עם התכנית המקורית, כפי שהגה אותה הקב"ה, או איתני הטבע אם תרצו. נהר הירדן האימתני. מים מותפלים שיוזרמו דרך המוביל הארצי אל הכנרת. המוביל שכבר מספר שנים פסק מלשמש את יעודו המקורי, ומזרים מי ים מותפלים אל אגם אשכול, בסמוך לצומת המוביל. ימשיך להזרים משם אל הכנרת, לאחר שתעלת המוביל המוכרת תהפוך לצינור, בקטע שבין צומת המוביל והכנרת. ומשם, בדרך המוכרת – דרך הירדן הדרומי, שישוב לחיים, ואיתו כל החי והצומח שקמל במשך השנים. האם ומתי זה יקרה? ימים יגידו. אך עם אופטימיות זהירה, ניתן לומר שיתכן ובשנתיים הקרובות, ובא לציון ולים המלח גואל.
כאן בתחתית הדף , את ואתה מוזמנים להירשם לניוזלטר שלי, שיבשר לכם על פוסט חדש שכתבתי, ועל מבצעים צרכניים חסרי תקדים שאערוך. טוב, לא באמת. רק כדי שתוכלו לדעת ראשונים!