בחורף 2014 יצאתי למסע שהיווה את תחילתה של דרך ארוכה, בה התחלתי לצעוד – שבע הפסגות. אמנם הדרך ארוכה, ומאז עליתי כבר על עוד אחת – פסגת המונבלאן – ההר הגבוה באלפים, ועוד כמה נמוכות יותר, אך עוד הדרך רב, כפי שנהוג לומר.
רשימה זו מהווה סיכום, וסיפור דרך, ובתקווה אף תעשה לך הקורא חשק לבוא ולהעפיל עימי ועם עוד כמה מופלאים, אל ראש ההר הגבוה באפריקה. המסע יוצא בסוכות הקרוב 2019, ומומלץ בחום לכל חובב הליכה קשה באשר הוא.
אז נתחיל בקצת רקע: הקילימנג'רו, הוא הר געש, ממש כמו התילים של הגולן, נמצא ממזרח לשבר הסורי אפריקאי, ומתנשא לגובה אימתני של כמעט 6000 מ' מעל פני הים. 5896 מ' , אם להיות מדויק. לטענתם של המקומיים, התפרץ ההר לפני כ170 שנה, בפעם האחרונה, אם כי לא נמצאו עדויות לכך, אז רק אניח את זה כאן. שטח ההר נמצא כולו בטנזניה, ולמרגלותיו, בחלקו הצפוני עובר הגבול בין טנזניה לקניה. ההר "המתפרץ" מתוך מישורי מזרח אפריקה הרחבים, נראה כ"ענק אדיר", המתבונן על נתיניו בזלזול. את אותו "ענק" ניתן לראות כאשר נוצר "חלון" מבעד לעננים, אז ניתן לראות את פסגתו מהמישור, ורק אז מבינים כמה הוא גדול.
אל ההר ניתן לעלות במספר מסלולי טיפוס, ברשימה זו אתייחס למסלול הפופלארי, המוצלח והידוע ביותר – מסלול מצ'מה המאפשר עליה הדרגתית אל ההר, ובנוסף מאפשר מסלול זה לחוות את אזורי האקלים המגוונים של ההר, המשתנים תוך כדי הטיפוס.
אז ג'מבו קילימנג'ארו(מה נשמע, מה שלומך?) – היום הראשון מוקדש להתארגנות, מנוחה לאחר הנחיתה וביקור בפארק ארושה – שמורת טבע קטנה ויפה, המקיפה את הר מרו – ההר השלישי בגבהו באפריקה. בשמורה נפגש זברות, ג'ירפות ואלפי פלמינגו ורודים היוצרים כתם בוהק באגמי השמורה. נשוב למלון, נירגע, נשתה איזה בירה מקומית, ונשפצר את כל הדרוש לקראת היציאה מחר בבוקר אל ההר.
לאחר ארוחת בוקר, יפתח היום הראשון לטרק – נפרד מהמלון והמיטה, ונצא בדרך המתפתלת אל שער מצ'מה (בגובה 2000 מ'). וכמו בכל טרק טוב, נפצח בעליה. חלקו הראשון של הטיפוס, יעביר אותנו דרך יער הגשם האפריקני. עצי קמפה עתירי מימדים, ושפע של שרכים. כאן נוכל לצפות במגוון קופי הגנון ((blue monkey , ומגוון ציפורים, בינהן עורב לבן צוואר, מרשים בגודלו. העליה בלתי פוסקת, אך לאחר כ 5 שעות, נגיע אל יעדינו ללילה ראשון על ההר – מחנה מצ'מה, היושב בגובה של כ3000מ'. מחנה לילה באפריקה זה משהו אחר מכל מה שהכרת. כאילו הקולוניאליזם מעולם לא עזב מכאן. צוות סבלים מעלה את כל הציוד על הגב. החל מאוהל מטבח וחדר אוכל, גז ומפיות, ועד לקערת מים חמימים, המוגשת למטפס היגע עת כניסתו אל מלונו – אוהל קמפינג 5 כוכבים. פופקורן ותה לעת שקיעה, ולאחר מכן ארוחת ערב, שתיה חמה וליווי אישי אל האוהל. התפריט צמחוני, ועדיף שלא להתנסות בבשר המקומי, כי לך תדע מאיפה הגיע, ואיזו חיה הוא היה פעם. כלל אצבע אומר כי על כל מטפס שעולה אל ההר (להלן – מוזנגו – האדם הלבן) עולים יחד איתו בין 3-4 סבלים וצוות טנזני מקומי. בהחלט אפשר להבין כאן, את מקומה של תעשיית התיירות בכלכלה המקומית.
לילה שקט עבר על כוחותינו במצ'מה קמפ, והנה יוצא לדרכו היום השני. הטיפוס היום ייקח אותנו בינות לשפכי לבה קדומים, בולדרים בזלתיים, ואף נתחיל לראות את חגורת הצומח השנייה, הנקראת בפי המקומיים: המור (בשורוק). לאחר עליה של כ 5 שעות , כבר נרגיש את הגובה בצורת סחרחורת קלה, ויתכן בחילה. את הלילה נעביר במחנה שירה (3900 מ'). זה הזמן לומר כי מחלת גבהים יש לכולם, לפחות בהתחלה. לאחר מספר ימים רוב האנשים מסתגלים לענין, ויש כאלה שצריכים קצת יותר זמן. כדורים ייעודיים לעניין, מגבירים את ייצור כדוריות הדם האדומות, ומקילים על ההסתגלות. לאחר מנוחה קלה נצא להליכה רומנטית אל הלוע של שירה, אחד משלושת הרי הגעש מהם מורכב גוש הקילימנג'ארו, ואם נקבל איזה חור בין העננים, גם נזכה לראות את פסגת אוהרו (uhuru ) הנמצאת בדופן לוע הר הגעש הגבוה קיבו kibo – היא פסגת הקילימנג'רו. אך כמו שנהג לומר פומבה החזיר ב"מלך האריות" : 'אקונה מטטה'. אין דאגות ולפסגה עוד נגיע.
לאחר לילה בו נישן כמיטב יכולתנו , נפתח את היום השלישי על ההר.– משימתנו היום היא הטיפוס אל מגדל הלבה. העליה איטית ויחסית מתונה ומאפשרת הסתגלות טובה לגובה. במגדל הלבה, בגובה של 4650מ', נעצור לארוחת צהריים, כאן כבר בודאי נהנה מגשם מקומי, ולאחר מנוחה נרד אל מחנה ברנקו. הירידה אל המחנה, עוברת בקטע מדהים ביופיו של צמחיית גבהים, האופיינית להר גבוה הנמצא בסמוך לקו המשווה. תחת סביוני ענק, נוכל למצוא מחסה ארעי מהגשם, ולהתרשם מנפלאותיה של אמא אדמה והצמחים הצומחים ממנה. לאחר טיפוס וירידה, נגיע עייפים אך טובי לב אל מחנה ברנקו (3800מ'), ממש מתחת לקיר ברנקו האימתני. הערב ננוח, ואם יתמזל מזלינו, נזכה לשוב ולחזות בפסגת ההר.
את היום הרביעי במסע, נתחיל בניחותא, יום יחסית קצר, המאפשר הסתגלות ואגירת כוחות לפני העפלה. מטרתנו היום היא להגיע למחנה קרנגה(3900 מ'). נעפיל על קיר בזלתי מרשים מאוד, הוא קיר ברנקו, לעיתים נצטרך אף להיעזר בידיים במהלך הטיפוס. בהמשך עליה וירידה מתונה, ושוב נפגוש את צומח ההר הייחודי. ממש לפני שהגענו, נזכה לראות את מחנה הלילה שלנו – מחנה קרנגה, נרד עד לקניון העמוק, וממנו עליה חדה עד למחנה. לחזקים שביננו – כל פורטר אפריקאי שמכבד את עצמו (וגם זה שלא), עולה את העלייה האחרונה "מוצמד" לג'ריקן 20 ליטר, בנוסף על הציוד שהוא סוחב בכל מקרה. כי מים למרק צריך שיהיו. חושב שאתה חזק, אז בוא נראה אותך.
ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי. יום קצר וקל יחסית, שיביא אותנו אל מחנה הזינוק לפסגה – מחנה ברפו, מחנה הקרח (4600 מ'). נגיע אליו בשעות אחה"צ המוקדמות. מנוחה, צילומים ותה חם – זה מה שיש לעשות בזמן ההמתנה, ואי שם בלילה השכמה.
היום השישי הוא היום הקובע!. יום פסגה. יום קשה בו נעלה ממחנה ברפו ועד לפסגת ההר. השכמה בסביבות 2 בלילה. קפה קטן ועוגייה, והתחלנו לעלות. העליה עם פנסים, בנתיב בו עולות שאר הקבוצות, הפס המסתמן מפנסי כל מטפסי ההר, יוצר קו של אור שהולך ועולה מעלה, אל מעבר לטווח הראיה. את השמש הזורחת נזכה לראות אי שם בדרכינו מעלה. זה המקום ל"פולה פולה" לאט לאט, בסוף נגיע. הקושי הוא מעבר לפיזי, והופך מעיק ככל שמתארכת העלייה. אבל בסוף גם זה נגמר. או כמעט נגמר. סטלה פויינט – היא–הנקודה על שפת לוע קיבו (המהווה את פסגת הקילימנג'ארו), בה נפגש מסלול מצ'מה עם מסלול מרנגו – הנחשב לקל יותר. מי שהגיע עד לכאן – שאפו. כמעט והגעת. מכאן עוד הליכה קצרה "בטיילת" הגבוהה בעולם, עד לפסגת ההר (5895 מ'). Uhuru Peak. שפירושה חירות. תיירות בריטיות גם הן כאן. בשנות ה60 לחייהן, מלוות כל אחת במדריך מקומי, מדדות את דרכן אל שלט הפסגה הנכסף. המאמץ, הזיעה ודמעות ההתרגשות מתערבבים כולם לחזיון דליל בחמצן, בו אתה מצטלם תחת השלט הקובע שאתה על גג אפריקה. חוויה מרגשת ביותר שאזכור כל חיי. אבל כמו שאומרים אצלינו: what comes up, must come down.. אז אין ברירה – מתחילים בירידה. וכאן בוודאי תזכר שנולדת עם ברכיים. ואם לא תזכר, הן כבר יזכירו לך. ירידה במסלול בו עלינו רק לפני כמה שעות עד למחנה ברפו, מנוחה קלה וארוחת צהריים, והמשך ירידה למחנה מואקה (3000 מ'). שם נקרוס לאוהלים ולמנוחה הנכספת בשק"ש. שק שינה ואוהל, מעולם לא נראו טוב יותר.
היום השביעי הוא יום קל, נמשיך בירידה עד לשער מואקה (2000 מ'). בדרך הזדמנות נוספת לצפייה בקופים המקומיים ביער הגשם. הפעם אולי נזכה לראות את קופי הקולובוס השחורים לבנים, ולאחר כשלוש שעות ירידה, בה נרגיש את השרירים הדואבים, נגיע אל נקודת הסיום. שירת אקונה מטטה, נשיקות וחיבוקים, טיפים לצוות המסור וחלוקת תעודות , אותן תוכל לתלות על קיר משרדך. והופ, להסעה חזרה לארושה – בירת הקילימנג'ארו.
מה נגיד ומה נאמר, זו באמת חוויה משמעותית. מכאן , לאחר התאוששות, מקלחת וגילוח, נמשיך בחוויות "לובנגולו מלך זולו יוצא אל הספארי. אך על כך בפוסט נפרד.
ומענין לענין באותו ענין – אם כל זה עשה לך חשק, בימים אלה ממש, מתגבשת קבוצה בהדרכתי שתצא לטיפוס על הקילימנג'ארו – גג אפריקה. יש עוד 3 כסאות פנויים על המטוס. מתי? באוקטובר הקרוב, סביב חופשת סוכות. היציאה מובטחת. יציאה מיד לאחר יום כיפור 10.10.2019 וחזרה ב 21.10.2019 בנוסף נכלול יומיים של ספארי – לשמורת טרנגירי – שמורת הפילים, ולשמורת נגורו נגורו המדהימה. אם זה נשמע לך מעניין , מוזמן/ת ליצור קשר : 050-8655873 כדאי לשמוע פרטים נוספים. זה הולך להיות אדיר!
אהבת, מוזמן להירשם, ובפוסט הקרוב, כבר תקבל התראה מיידית, ותדע הכל לפני כולם.
חשוב: יש לאשר הרשמה בכתובת המייל שרשמת, יתכן ותמצא אותי בספאם, או בעדכונים.