אני, שנולדתי וגדלתי בקיבוץ, קטפתי אשכוליות בגיוסים בפרדס, הבאתי את העומר בפסח וביכורים בשבועות, מה יותר ישראלי ממני? ככל שגדלתי ופגשתי גברים ונשים, ואף יותר מתוקף תפקידי כמדריך טיולים ומורה דרך – גיליתי שישראלי זה טוב, אבל לא מספיק. החור בהשכלה שהיה לי, ובחלקו עדין קיים, בכל הנוגע למצוות הלא חקלאיות ביהדות, ובעיקר איך מתנהגים בבית כנסת, מניחים תפילין, או אומרים את ברכת המזון – התגלה במלוא "חוריותו". עת נדרשתי לבצע או להשתתף בטקסים אלה עבור התייר האמריקאי שבא לערוך בר מצווה בארץ, או שסתם לבקר התגלתה לעיתים בורותי ברבים. יותר ויותר למדתי ועדין, רב הנסתר על הגלוי.
אז מה בעצם למדתי מהם, הרחוקים, השומעים על ישראל סיפורים או CNN ומבקשים להתחבר?
נתחיל בכך – שכמו כל חילוני מצוי, גם בי הוטבעה רתיעה מובנית מעיר הקודש, צור מחצבתינו, סלע קיומינו – ירושלים. וכמו שכתב פעם יהודה עמיחי:
"מי פעם,
ראה את ירושלים ערומה?
אפילו ארכיאולוגים לא ראו.
כי מעולם לא התפשטה עד הסוף.
תמיד לבשה בתים חדשים
על הבלויים והנקרעים והנשברים."
אז לראותה ערומה גם אני לא זכיתי עדין. ולמרות זאת, כל ביקור בירושלים מזמן איתו חוויות והרפתקאות רוחניות, מהסוג היהודי, שמי פלל שאי פעם אראה. לדוגמא – קבלת שבת בכותל. עת כניסת השבת, מתמלאת רחבת הכותל בשפעת מבקרים ומבקרות, המתערבבים בין הקבועים והקבועות. את הגברים שאיתי אני נוהג לקחת עמוק עמוק אל "קודש הקודשים" – אל רחבת הגברים המקורה, הנמצאת מתחת קשתות האבן האימתניות – הידועות גם כקשתות וילסון. שם מתפלל הגרעין הקשה. החסידים הכי קשוחים, עם הבגדים הכי יפים, והשטריימל (כובע הפרווה החסידי) בצורת שועל שמת מקור. חייב לומר ששירת "לכה דודי" מתחת לקשתות היא באמת חוויה מרגשת, הנוגעת בנימי נפשי היהודיים, ואני אפילו יודע מתי צריך להסתובב אל הצד השני "בבואי כלה". למרות שסבא טוביה בוודאי היה מתהפך בקברו, אם היה שומע מילים שכאלה, אני חושב שגם אצלו תמיד היה קיים געגוע לבית היהודי שממנו בא, ותמיד חיפש מישהו שישיר איתו קצת שירים חסידיים.
אז לגבי האמריקאי היהודי – הרבה פעמים, הסתבר לי שדווקא הם הבאים מרחוק, מכירים ויודעים את נוסח התפילה, אף על פי שבחלק מהמקרים, הם לא באמת מבינים את המילים, אותם למדו בעל פה.אז מה כן למדתי מאמריקאים יהודיים? למשל שבנות גם יכולות לעלות לתורה. ולמי שלא יודע, יש מקום בכותל, הנמצא ממש מצפון לעזרת הנשים, הנקרא עזרת ישראל. שם יכולים גם בנים וכמובן שגם בנות לעלות לתורה, וממש כמו הבנים לקיים את הלכות בר המצווה -עם רבה עם כיפה, או רב, בסגנון נשי עכשוי ומתאים לעידן בו אנחנו חיים. מודה – שבפעם הראשונה שראיתי זאת קורה, היה נראה לי קצת מוזר, אבל הי – גם לי מותר להשתנות, לא?
מה עוד למדתי מהאמריקאי היהודי – למדתי לראות את ישראל אחרת. למדתי שכל מה שקרה כאן ב70 שנים האחרונות, הוא בהחלט לא מובן מאילו. ולתפוצות היהודיות גאווה גדולה בישראל, ועוד יותר – רצון אדיר להרגיש חלק מזה, אפילו לפרק זמן קצר. ולא, אין צורך ישר להגיד לו – נו, אז תעשה עליה – לא זו מטרת הביקור, אלא חיבור לשורש הקדמוני, למקום אליו יוכל להרגיש שייך. הנטייה הראשונית של המבקרים כאן לראשונה, היא עדין לחשוב שבבוקר אני קם, יוצא מהאוהל, יורה צרור נגד איזה סורי, וקופץ על הגמל לסידורים בטבריה העתיקה – טוב אולי זו הגזמה, אבל רמת הציפיות והחרדה איתם מגיע היהודי האמריקאי היא בהחלט גבוהה. ברור לי שבצירוף מקרים היסטורי קצת אחר, היתה סבתא שלי מגליציה , מגיעה ישר לניו יורק, ואילו אבותיו הפולניים היו מגיעים להקים קיבוץ בעמק החולה, ולמזלי ומזלו זה לא קרה. כי הרי אי אפשר למצוא זיתים נורמליים במנהטן.
אנחנו הישראלים, נוטים שלא להבחין בין היהדות לישראליות, ומזהים יהדות עם חרדים והשתמטות מצה"ל, או לפחות עם הכיפות הסרוגות והשטחים. אך הפלא ופלא – לא כך הדבר. לאמריקאי היהודי – ברור שהוא אמריקאי עם דת יהודית. ועל כן הוא מקפיד ללכת לבית כנסת (לפעמים), לעשות בר מצוה לילד, ולאכול Matzah Ball Soup בפסח. למרות שלהשיג חמץ שם בפסח, זה לא קשה. אצל היהודי האמריקאי – ברור שישראל היא יהודית, ומוזר לו לפעמים שאנשים אוכלים פה אוכל לא כשר.
דברים נוספים שלמדתי מהיהודי האמריקאי – שהוא ממש לא רוצה שהבת, או הבן שלו יתחתנו עם גוי/ה. ואם כן, אז ממש חשוב לו שיגדלו את הילד ברוח ישראל וזיקה יהודית. ושליד עץ הכריסטמס תהיה גם איזו מנורת חנוכה. מספר פעמים קרה לי שדווקא בן הזוג הלא יהודי שאותו הביאו לטיול "שורשים", הפגין בקיאות מרשימה בחומר הישראלי/יהודי, ודווקא לו היה חשוב יותר הביקור בישראל. למדתי שלפעמים, היהודי, מרוב שהוא משתדל להיות אמריקאי, הוא קצת שוכח להיות יהודי – ופתאום – מגיעה לו הבר מצווה לבן שלו, אז הוא נזכר… ומחפש פתרונות.
אז מה כל זה אומר לי? זה אומר לי שבאמת יש לנו ארץ נהדרת. רק מה? לפעמים אנחנו קצת עסוקים בלראות את החרא ברחובות, ולא מודים על מה שיש. על קורת הגג, על החשמל והמים והאינטרנט המהיר. על שאפשר לטוס מכאן לחו"ל לסוף שבוע, וגם לחזור, ולדעת שהכל בסדר, והכל במקומו. על זה שאבותינו בחרו להגיע לכאן, ולא לאמריקה, ויצרו כאן יש מאין, עם יהדות קצת אחרת שלא תמיד דיברה עם היהדות הישנה ממנה יצאה. אבל תמיד זכרה מאיפה הגיעה. ומה אני ממליץ לעצמי? אני ממליץ לי ללמוד איזה דף גמרא מדי פעם, ואז אולי גם אדע פעם מה זה אומר דף גמרא.
אהבתם, מוזמנים להירשם, ובפוסט הקרוב, כבר תקבלו התראה מיידית, ותדעו הכל לפני כולם.
חשוב: יש לאשר הרשמה בכתובת המייל שרשמת, יתכן ותמצא אותי בספאם, או בעדכונים.