בשנת 1924, כשנשאל ג'ורג' מאלורי, מטפס הרים מיתולוגי, לשם מה הוא רוצה לטפס על האוורסט, תשובתו הייתה פשוט – כי הוא שם!
הרים הם בדרך כלל ענין סוער, או לפני הסערה הגדולה, או רגע אחרי. ההתנסות בסביבה עויינת ולא מזמינה שכזו לימדה אותי הרבה על עצמי, על יכולותיי, ועל כוחם של איתני הטבע הכבירים. לדוגמא – לפני כשנתיים מזג אויר סוער שפקד את רכס האנאפורנה בנפאל, תפס מאות מטיילים בשיאה של עונת הטרקים. לכאורה, במזג אויר אופטימלי ואף חמים לפרקים. או כמו שאומר הישראלי המצוי: הא… אפשר ללכת כאן עם סנדלי שורש. אף אחד מהם לא ציפה להיפגע במהלך חוויה נפאלית טיפוסית שכזו, ובכל זאת: להר חוקים משלו.
את היכרותי עם עולם התרמילאות והטראקים ערכתי בנפאל בשנת 1997, עת יצאתי לטרק האוורסט בייס קמפ. בתום 14 ימי הליכה, ובגובה של יותר מ5000 מטר, מצאתי את עצמי עומד נפעם למראה קבוצת הפסגות הגבוהות בעולם. טיפסתי, הצצתי ונפגעתי; האתגר הפיזי, הנופים עוצרי הנשימה, כל אלו שבו את ליבי. מאז אני חולם על הרים.
ספויילר – ממליץ לך להגיע לסוף הפוסט, כדי לקבל הצעה לטרק שחבל"ז.
אז מה גורם לאדם 'נורמלי' מן הישוב, לקום, לעזוב את משפחתו, אהובתו וילדיו, ולצאת להרפתקה הררית שכזו? אצלי זהו הרצון לחוות את הקושי בסביבה מאתגרת, בה יש חשיבות לכל פריט שסחבת או שלא סחבת עמך בתרמיל. מתי כבר מזדמן לנו בחיי היומיום לעמוד מול קושי פיזי ממשי? וגם אם כן, הרי שאפשר להפסיק את המאמץ בכל רגע, ולהיכנס לאיזו סביבה מוגנת: האוכל יהיה מוגש על שולחן; המיטה (ולא שק השינה) תישאר חמימה; וכסוגרים את החלון, אפילו סופות מחצית ינואר רק יזמינו עוד כוס תה מול התנור. תודה לך איתן – על התנור המשומש, הוא ממש מחממם.
היציאה אל ההר מציבה בפני המטפס מספר אתגרים, המשמעותי שבהם – ההתמודדות עם הלא-נודע. מה מחכה לי שם, מעבר לסיבוב? כמה קר זה הולך להיות? מתי כבר תיגמר העלייה? האם אני בנוי בכלל לעמוד באתגר שכזה? העמידה מול הקושי הפיזי מחד, ואיתני הטבע במלוא תפארתם מאידך, הם אלו המושכים אותי, וודאי גם את האחרים, אל ההרים. אפילו החרמון הקטן שלנו, יכול לפעמים להראות כמה הרריות יש בו. לצערנו רוב שטחו סגור על ידי צה"ל, ולנו המטיילים לא נותר הרבה שטח פתוח לטייל בו. אבל בכל זאת – 2-3 מטר של שלג בפסגת החרמון בינואר פברואר הם ענין לא מאוד נדיר. נראה אתכם שורדים סופה "חרמונית" שכזו בלילה סוער, סביר להניח שתקברו תחת השלג, תקפאו למוות בטמפרטורה נמוכה יותר מהפריזר בבית
כששאלתי מדריך הרים ותיק מה מושך אותו כל כך בטיפוס, ענה: "זה המקום היחידי בו אני מרגיש מחובר. צעד לא נכון, עיגון כושל בסלע, אפילו שרוך נעל משוחרר – כולם עלולים לשלוח אותך אלפי מטרים במורד תלול ללא סוף. על כן כל צעד ותנועה שאני עושה מלווים במודעות גבוהה".
גם לאלמנט הגובה משקל רב. כל טיפוס אל גבהים שמעבר ל-3,500 מטר, מכניס את המטפס אל עולם 'חדש'. פעולות פשוטות לכאורה נעשות פתאום איטיות יותר, כל כמה צעדים יש לעצור למנוחה. גם המטפסים החסונים ביותר מוצאים את עצמם הולכים בקצב של מטרים בודדים לדקה. כן, אלו הם בדיוק הרגעים לתהות: בשביל מה לעזאזל הייתי צריך את כל זה?
כאבי ראש, הקאות ובחילות (בדרך כלל בסדר הזה) צצים כתמרור אזהרה לכך שנכנסת לאזור המסוכן. המשך הטיפוס בסיטואציה כזו עלול לגרום לבצקות ובמקרים חריפים אף למוות. לשמחתו של המטייל, קיים טיפול מהיר וטוב למחלת הגבהים – לרדת, ומהר.
עוד דבר המכה בך בכל הגעה לפסגה, היא העובדה שהפסגה עצמה דווקא מאכזבת למדי.
נכון, פעמים רבות הנוף מרהיב, ותחושת ההישג גדולה. אך השילוב בין תחושת הפורקן הגדולה, הכוח ההולך ואוזל, והידיעה שלפניך עוד הדרך חזרה, הופכים את הירידה מהפסגה לצרה פוטנציאלית.
ישאל את עצמו האדם החושב, אם כך, אז למה כל הבלאגן הזה?
והתשובה המתבקשת: כי מה שייזכר בסופו של המסע איננה הפסגה, כי אם דווקא המאמץ שהושקע בהגעה אליה.
או בפראפרזה על מילותיו של המלאך המברך את יעקב לאחר לילה סוער: כי שרית עם הרים ואתגרים, ותוכל.
ומענין לענין באותו ענין – אם כל זה עשה לך חשק, בימים אלה ממש, מתגבשת קבוצה בהדרכתי שתצא לטיפוס על הקילימנג'ארו – גג אפריקה. מתי? באוקטובר הקרוב, סביב חופשת סוכות. יציאה מיד לאחר יום כיפור 11.10.2019 וחזרה סביב ה21.10.2019 (אלה תאריכים ראשוניים – עלולים לזוז יום לכאן או לכאן על פי זמינות טיסות) בנוסף נכלול יום סיור לשמורת נגורו נגורו המדהימה. אם זה נשמע לך מעניין , מוזמן/ת ליצור קשר, כדי לשמוע פרטים נוספים. זה הולך להיות אדיר!
אהבת, מוזמן להירשם, ובפוסט הקרוב, כבר תקבל התראה מיידית, ותדע הכל לפני כולם.
חשוב: יש לאשר הרשמה בכתובת המייל שרשמת, יתכן ותמצא אותי בספאם, או בעדכונים.
שוב אתגרת אותי אבל גם הפעם לא אצטרף לקילימנג'רו…הפסקתי לנשום כשרק ראיתי את התמונות. לקרוא לא דורש מאמץ אז אני מסתפקת בהנאה מהחוויות שלך. תמשיך להביא את ההרים והגאיות אלינו.